top of page

פרשת 'אמור'

תמונת הסופר/ת: Daniel BensadounDaniel Bensadoun

פרשתינו פותחת באיסור טומאת מת לכהנים, אך אנו לא חיים היום בכלל במודעות  של הטומאה כפי שהיה בזמן בית המקדש. על כן, עלינו לברר נושא זה ביתר שאת, ומה משמעותו במיוחד עבורנו היום על אף שאין לנו עדיין בית המקדש.


לכן, עלינו לשאול מספר שאלות:

א.  מה המשמעות של טומאה זו?

ב.  מדוע אין לכהנים להיטמא?

ג.  מדוע עבור הקרובים הותר לכהנים להיטמא?

ד.  מדוע כתוב 'אמור ואמרת'?

ה.  וכי איננו יודעים שהכהנים הנם בני אהרן?


ראשית כל עלינו להבין מהי טומאה זו ומאיפה היא באה?

לשם כך נראה את דברי בעל ספר החינוך:

"משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבודת השם ברוך הוא, כמו שאמר הכתוב [שם, שם ו'] קדושים יהיו לאלהיהם, על כן הרחיקם מן המת. וכבר כתבתי למעלה שענין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה, כלומר שיש לו טומאה חזקה עד מאד, למעלה מכל טומאה. והענין הוא כי בהפרד מעליו צורת השכל החיה הטובה וישאר הוא לבדו, בשגם הוא בשר פחות וגרוע ומשתוקק אל הרעות, וגם ברעתו רבה החטיא הנפש היקרה בעודה שוכנת אצלו, על כן ראוי שיטמא כל סביביו בהתפשט מעליו כל הודו שזהו נפשו, ולא נשאר בו כי אם החומר הרע."


במילים אחרות, האדם מחובר מחלק רוחני (נשמה) וחלק גשמי (גוף). כאשר נפרדת הנשמה מן הגוף לאחר המוות, נשאר הגוף אשר בטבעו משתוקק אל הצדדים הרעים. כפי שקרה לאדם הראשון וממנו לכל העולם כולו, הטומאה מתפשטת בו מפני שנשאר רק החומר הרע, אבל כל עוד הנשמה היתה בגוף היא התגברה על הצדדים הרעים שבו.


בלשון חז"ל, אנו יודעים שגם "לכלוך" מכונה בשם טומאה. באמת אין ספק שיש לכלוך גדול כאשר האדם נפטר, וכל זה נוצר מפני שכבר אין בו חיות הנפש והנשמה.

מתוך דברים אלו אנו מבינים מדוע אין לכהנים להטמא, וזה משום שאנו לא מעוניינים שהם יהיו קשורים לרע הזה בהיותם משרתי ה'.

אלא שאז יש לשאול אם כן מדוע הכהנים נטמאים לקרוביהם? ממשיך שם בספר החינוך ומסביר שזה משום שהתורה דרכיה דרכי נעם ולא רצתה לצער הכהנים שלא יוכלו להיטמא לקרוביהם, ולבכות עליהם באהל אשר המת בתוכו.


לפי כל האמור, אם ישנם צדיקים מיוחדים אשר נקיים מכל צד של חטא, אין ראוי להם הטומאה! ואכן ממשיך (שם בספר החינוך ואומר שכן הוא הדבר, שהרי אנו מכירים מאמר חז"ל צדיקים במיתתם קרוים חיים, וזה מפני שלא דבק בהם שום צד של רע באשר היו צדיקים גמורים, וזה משום שטומאה זו אינה מחוייבת אלא תוצר של הידבקות האדם בצדדים הרעים ושאינם מתוקנים במציאות.


ובכדי להבין יותר לעומק את ענין הטומאה נראה את המקום הראשון בתורה בו מוזכר המושג טומאה[1] הוא דוקא במעשה שכם וכך כתוב בפסוק (בראשית לד, ה):

וְיַעֲ֣קֹב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־ בֹּאָֽם:


פועל זה מוזכר שם בהקשר זה עוד פעמיים ואח"כ אין זכר לפועל או לשם זה עד ספר ויקרא בו מדובר על כל מיני סוגי טומאות.


ישנם חכמים[2] הסוברים שיש משמעות מיוחדת ועמוקה לפעם הראשונה שבה מופיעה האות והמילה בתורה, והיא מלמדת אותנו לכל התורה כולה.


לפי האמור המילה טמא מופיעה בהקשר של דינה בפעם הראשונה בתורה וזה בא ללמד אותנו את שורש הטומאה: שיא האגואיסטיות החומריות, ומפני זה נקרא בן חמור! כמו שדרשו רז"ל על הפסוק שבו לכם פה עם החמור[3], עם הדומה לחמור, משום שבשר חמורים בשרם (הפסוק אמנם נאמר על המצרים אך ישמעאל הוא בנו של הגר אשר לפי המדרש היתה בתו של פרעה!). ברוב גסותו לא יכל שכם זה להיות עם טיפת טוב ולא שלט בעצמו וחשב אך ורק על מילוי תאוותיו ויצריו וטימא את דינה ולקח אותה באונס. מעניין מאוד שגם המילה טמא מתחילה באות ט' אך הינה ההיפוך לגמרי של הטוב, מפני שזה לעומת זה עשה האלהים.


למדנו מכל האמור שהטומאה נובעת מהשורש היותר חומרי, כלומר מכך שהאדם נמשך אחר חומריות יצריו ותאוותיו, בו האדם דורס בגסותו את הערכים כדי לספק את תאוותיו הבהמיות. בשביל זה כל האמור לעיל התקשר, גם מקור הטומאה השורה על הנפטרים באותה זוהמה ולכלוך שנשאר לנו מאז חטא אדם הראשון אשר שמע לעצת אשתו ששמעה לנחש ללכת אחר התאוה – 'וכי תאוה הוא לעינים'.


על כן, הכהן אשר משרת בבית המקדש מצווה לא להטמא לאותה הטומאה משום שאכן הכהנים אינם צריכים להיות קשורים כלל למדרגה זו מן העולם בו הרע תופס מקום מפני שמדרגת הכהן היא להיות דבוק במדת החסד הגמור וכן כותב מהר"ם רקנאטי (ויקרא כא, א):

'כבר הודעתיך כי הכהנים הם ממידת החסד, ועל כן הם המכפרים כי בחסד יכופר עון [משלי טז, ו]. והנה הזהירם הכתוב שלא יטמאו למתים, גם רבה בהם הכתוב מצות יתרות שלא יפגמו מדתן. וזה טעם להזכירו בני אהרן, כלומר איש החסד אוהב שלום ורודף שלום, כאשר העיד עליו הכתוב [דברים לג, ח] תומיך ואוריך לאיש חסידיך'.


כמה נפלאים הדברים! הכהן צריך לעסוק רק בטוב, אוהב שלום ורודף שלום, ולא בטומאה אשר מקורה בהיפך מזה.

ומדבריו למדנו עוד דבר, מדוע כתוב בני אהרן? לא מפני שאיננו יודעים, אלא כדי להסביר לנו מדוע אין לכהנים להיטמא, מפני שהם בני אהרן בעל המדריגה המיוחדת של איש הדבוק במידת החסד.


א"כ מדוע הותר לכהנים להיטמא לקרובים אליהם? ממשיך (שם פסוק ב) מהר"ם רקנאטי ומסביר:

'הותר להטמא באלה, כי זהו לעשות חסד עם המתים המוטלים עליו. ומטעם זה אפילו כהן גדול מטמא למת מצוה'.

כמה נפלאים הם הדברים, בניגוד למה שאמרנו לעיל בשם ספר החינוך לפיו יש לכהן להיטמא לקרוביו משום שדרכיה של התורה "דרכי נועם" וכדי שלא יצטערו האבלים, א"כ זהו חסד של התורה כלני קרובי הנפטר. לפי מהר"ם רקנאטי ישנו רעיון עמוק יותר, יש להיטמא לקרובים כדי לעשות חסד עם הנפטרים! ואז אפילו כהן גדול יטמא במצב של מת מצוה, מפני שהשורש של הכל הוא החסד, כלומר הטוב, עשיית הטוב אשר הוא גובר על הטומאה שהיא כל כולה שורשה ברצון לקבל את כל אשר תאוה נפשו, אך לא לתת.


נסיים בסיפור אשר שמעתי מאבא מארי שילח"א ששמע אותו מהרב שמעון זייני (אחי סבא) זכרונם לברכה. לפני שעזב את אלג'יריה, החליטו היהודים המעטים שנשארו שם אחרי שכבר כמה שנים רוב היהודים עזבו את אלג'יריה, להוציא מקברם שני ת"ח אשר היו קבורים כבר כמאתים שנים. היו רגילים להשתטח על קברם לרפואה לברכה לישועה וראו שם ניסים ונפלאות, כדי להביאם לארץ. והנה, כאשר הוצאו מקברם התגלה הדבר הלא יאומן, הגופות של הצדיקים הללו היו שלמים לגמרי משל היום נפטרו! אחרי מאות שנים!


לפי זה אנו מתחילים להבין מדוע צדיקים במיתתם קרויים חיים, מפני שבאמת כל המוות והטומאה אינה אלא מצד הרע שיש בעולם, אך מי שדבק רק בטוב, ובמיוחד ת"ח וצדיקים מיוחדים, ואין טוב אלא תורה כדברי חז"ל, אין שייך בהם טומאה כלל.


נשארה לנו רק שאלה אחת ממה ששאלנו, מדוע כתוב אמור ואמרת?

מסבירים כמה חכמים, עיקרון חינוכי וחשוב מאין כמותו, דבר כזה מיוחד כמו הפרשת הכהנים מהטומאה, דבר שהוא יוצא מגדר הטבע! ועוד שכל ישראל מותרים בכך! יש לאומרם שוב ושוב עד שהדבר יחלחל לכהנים, ללא הפסקה, מפני שרק כך הדברים נכנסים עמוק, ומדוע באמירה רכה ולא בדיבור קשה? מפני שאלו כהנים אשר מדריגתם מיוחדת[4] ומשום כך הינם משרתי ה'. מפני זה יש לנהוג בהם עדינות ורגישות יתירה, משום שהם דבקים כל הזמן בטוב. על כן, אין לומר דבור קשה כי הדבור הקשה עשוי כדי להילחם נגד הרע אך הכהנים אינם שייכים לזה כלל!


יהי רצון שנזכה אף אנו בחיינו להתקדש ולהיטהר ולנקות עצמנו מכל צדדים אשר מקשרים אותנו לצדדים רעים ולא שלימים. מתוך כך, נזכה להתקרב למדריגה אותה רצה ה' לכתחילה להנחיל לכל ישראל שתתקיים לעתיד במובן המיוחד הזה: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אשר נזכה כולנו למדריגה מיוחדת זו, מתוך עבודה על עצמנו.


שבת שלום!


[1] אמנם כביכול במשמעות אחרת אך אותם אותיות הם, וכידוע לפי מי שאומר שיש אם למקרא איך שהמילה כתובה.

[2] בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג – ל"ג בעומר

[3] בדרך לעקדת יצחק אברהם אבינו משאיר את שני נעריו למטה עם החמור את אליעזר העבד ואת ישמעאל אשר גם הוא דינו כעבד.

[4] השפתי כהן כאן על הפרשה.


15 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

פרשת 'בחוקותי' - מאמר עיוני

פרשתנו מסיימת את ספר ויקרא – תורת כהנים ופותחת בפסוק מאוד לא ברור (ויקרא כו, ג): 'אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י...

פרשת 'בהר'

פרשתנו מלמדת אותנו איך לחיות את החיים החומריים שבארץ ישראל הארץ המובטחת מתוך קדושה, ולשם כך עלינו לשבות מן עבודת הקרקע במשך שנה מתוך השבע...

פרשת 'קדושים'

קדושים תהיו! פרשתינו פותחת בבקשה מהקב"ה מאוד מוזרה (ויקרא יט, ב): דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם...

Comments


bottom of page