פרשתנו מלמדת אותנו איך לחיות את החיים החומריים שבארץ ישראל הארץ המובטחת מתוך קדושה, ולשם כך עלינו לשבות מן עבודת הקרקע במשך שנה מתוך השבע שנים, אלא שאחד מן הצוויים המובאים תוך כדי רעיון הנ"ל הוא הפסוק הבא (ויקרא כה, יד):
'וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו'
מה פסוק זה בא ללמדינו? לכאורה שעלינו להיות אנשים הגונים, אלא שהמעיין בפסוק מגדלה זה רק חלק מהעניין וכך שנו רבותינו בספרא (פרשת בהר פרשה ג סוף פרק ג אות א):
'מנין כשהוא מוכר לא תהיה מוכר אלא לעמיתך תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, ומנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך ת"ל או קנה מיד עמיתך אין לי אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב מנין לרבות דבר המטלטל ת"ל ממכר לרבות דבר המטלטל, מנין שאין הוניה לקרקעות ת"ל או קנה מיד אל תונו, המטלטלי' יש להם הונייה ואין הוניה לקרקעות'.
דברים נפלאים וחשובים מאוד למדנו כאן:
א. כאשר האדם מוכר או קונה חפץ כלשהו או קרקע, קודם כל יעשה זאת עם עמיתו ולא עם אדם אחר.
ב. ישנו איסור להונות בחפצים המטלטלים, כלומר למכור מעבר לשוויו האמיתי של החפץ (חוץ מהרווח המקובל) אבל בקרקעות (לכאורה) אין איסור זה.
ויש לשאול מספר שאלות:
א. מה הטעם שיש לשאת ולתת דווקא עם עמיתו?
ב. מדוע כתוב לשון מוזרה כ 'עמיתו' שהרי בסוף הפסוק כתוב איש את אחיו! מה ההבדל בין שני בטויים אלו?
ג. איך נקבעת ההונאה?
ד. מדוע אין להונות הלא לכאורה זהו דרך המסחר בעולם! וכפי שאמרו חז"ל[1] רוב התגרים (סוחרים) רמאים!
כדי להשיב על שאלות אלו בתחילה יש לראות את דברי המדרש (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף עא עמוד ב):
'[כה, יד] וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך. למדה תורה דרך ארץ שלא תהא מוכר אלא לעמיתך ולא תהיה קונה אלא מיד עמיתך. מפני שהכנענים[2] אנסים הם ומתעללים עלילות ברשע'.
לפי דברי המדרש לקח טוב, יש כאן שני דברים:
א. ענין של דרך ארץ, לפי זה אולי אין זה הלכה?
ב. אין הדבר מפני שישנה בעיה מוסרית לשאת ולתת עם הגוים אלא שלא כדאי לנו מפני שהם גזלנים (=אנסים) ומעלילית עלילות שווא.
ואת דברי הספרא לעיל שיש לשאת ולתת קודם כל עם ישראל הביאו רש"י בפירושו על התורה (כאן) ובעל מדרש הגדול (כאן), ובילקוט שמעוני (כאן) וכן הביא דין זה ספר החינוך[3] (מצוה שלז) ועוד, אך אין אחד מהן שציין את טעמו של בעל הלקח טוב אלא שנראה מדבריהם שהטעם הוא אחר שיש לתת זכות קדימה לכתחילה בקניה או במכירה לישראל דוקא כדי לפרנסו בקניה או להטיבו במכירה.
אלא שישנה תמיהה בדבר מדוע הפוסקים הרגילים כגון הרא"ש והטור לא הביאו זאת להלכה? ואפילו הרמב"ם שמביא גם דברים שלא מובאים בהכרח מן התלמוד לא הביא זאת להלכה ואף בספר המצוות לא הביא זאת!
אלא שהמעיין בהלכה ימצא שאכן ישנם כמה וכמה פוסקים ואף מן הראשונים שהביאו זאת להלכה לדוגמא הרשב"ץ (שו"ת ח"ג סי' קנא) שם נשאל הרב על סוחרים יהודים של קהילה מסוימת אשר החליטו למכור לבעלי החנויות היהודים במחיר גבוה ממה שנמכר לישמעאלים, כך שעל כל סחורה בדינר, יצטרכו להוסיף זוז, והרב יצא נגדם בצורה חריפה מאוד שהרי לא רק שלא עשו כדין כפי שלמדנו בפרשתנו בספרא להקדים הישראל לגוי כדי לתמוך בו ולפרנסו, אלא אף הכבידו עולם על ישראל! שם הרב מביא כמה וכמה הוכחות על כך שאף אם ימכור לגוי יקבל יותר מאשר אם ימכור לישראל ובכך יפסיד עליו למכור לישראל!
וכן כתב הרמ"א (בשו"ת סי' י' ענין ג') שם קרוב משפחתו מהר"ם פאדווה הוציא לאור את משנה תורה לרמב"ם ובא גוי אחד להדפיס ביותר זול ופסק שם הרמ"א שיש לקנות רק ממהר"ם פאדווה.
אין זו המסגרת המתאימה לברר ההלכה על בוריה אך למדנו מכך שמגדולי הפוסקים אף בראשונים ובאחרונים התחשבו בדברים אלו של הספרא והביאום להלכה.
עתה נשוב לשאלותינו הנ"ל מה ההבדל בין עמיתו ואחיו?
על זאת משיב התלמוד בבבא מציעא (נט.) בהקשר של הונאת דברים[4] וכדברים האלו:
'אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו - עם שאתך בתורה ובמצוות אל תוניהו'.
כלומר הבדל מהותי ישנו בין הבטוי אחיו ובין עמיתו, אחיו זהו כל אדם מישראל, ואילו עמיתו הוא דוקא אדם מישראל המקיים את התורה והמצוות.
אך פלא עצום! אף כאן הרמב"ם והשו"ע השמיטו עניין זה! ואמנם הרמ"א הביא דין זה בשם יש אומרים והמקור בנמוקי יוסף וכן הביא עניין זה הרי"ף והרא"ש כך שהשאלה מחריפה מדוע הרמב"ם והשו"ע השמיטו דין זה?
לפי האמור אולי ניתן לתרץ מדוע הרמב"ם ועוד הרבה חכמים לא רצו להביא דין זה להלכה בפשטות, משום שזהו דין שאינו לכל ישראל אלא דוקא עם שאתך בתורה ובמצוות[5], ואמנם דרשה זו נאמרה לגבי הונאת דברים, אך כיוון שביטוי זה הינו אותו הביטוי בעניינינו א"כ הינו אותו מובן.
ורעיון זה שעלינו להקדים משא ומתן עם ישראל קודם לגוי מורחב בהלכה גם בתוך ישראל בין ת"ח ומי שאינם, וכך פוסק הרמב"ם[6] (הלכות ת"ת פ"ו ה"י):
'תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ, ...וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה ואין מניחים אחד מבני השוק למכור עד שימכור הוא, וכן אם היה לו דין והיה עומד בכלל בעלי דינים הרבה מקדימין אותו ומושיבין אותו'.
לפי דברי הרמב"ם עלינו לתת זכות קדימה לת"ח למכור סחורתו אך לא הסביר הרמב"ם מדוע ומהתלמוד משמע וכך הסברא נותנת שהדבר הוא מפני תורתו וכבודו, שימכור לפני כולם כדי שיוכל להפנות מהר ככל הניתן למלאכתו.
וכן כתב הנצי"ב בפירוש על התורה בהעמק דבר (כאן) וז"ל:
'לעמיתך. לפי מאמרם ז"ל בב"מ נ"ט א' על הא דכתיב[7] לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו, ...א"כ ה"נ[8] דכתיב לעמיתך, יש לפרש דתלמיד חכם קודם למכירה..., וכן לענין אזהרה דאונאה דוקא לעמיתך כמו שיבואר בסמוך'.
דברים נפלאים הללו של הנצי"ב מלמדים שלדעתו ההלכה הזו של הקדמת השוק לת"ח קודם שאר העם נובעת מתוך הפסוק שלנו שיש להקדים עמיתך עם שאתך בתורה ובמצוות למשא ומתן של סחורה[9].
א"כ הבנו לפי כל האמור מדוע הפסוק פתח בעמיתו וסיים באחיו משום שיש לתמוך כלכלית בעמיתו אך ישנו איסור להונות גם מי שאינו עמיתו אלא אחיו[10].
ומהי ההונאה? על זאת לא נרחיב אלא רק מה שהביא בעל ספר החינוך:
'ואמרו זכרונם לברכה [שם מ"ט ע"ב] ששיעור האונאה שמחזירין אותה ויהיה המקח קיים הוא שתות[11] המקח או שתות הדמים[12]. ושיעור האונאה שאין מחזירין אפילו אותה, ואין צריך לומר שאין מבטלין המקח בשבילה, הוא פחות משתות המקח והדמים. אבל היה בדבר שתות אחד מהם, כלומר שתות המקח או שתות הדמים מחזירין האונאה. ושיעור האונאה שמבטלת המקח כולו, הוא כל זמן שהיא יתר משתות המקח והדמים,... כלומר שאם האונאה אינה יתירה על שניהם לא יתבטל המקח אלא יחזיר אונאה'.
לפי דבריו אם ההונאה שחייב להשיבה היא עד ששית מהקניה או מסכום הכסף שניתן לקניה זו, עליו להשיבה, ואם יתר משישית המכירה או הכסף המכירה מתבטלת.
אך עדיין לא השבנו מדוע יש להימנע מלהונות אחד מישראל במסחר? על זאת משיב בעל ספר החינוך:
'שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ואם לא נכתב דין הוא שיכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלהים בעולמו באמת וביושר. ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים גם אחרים לא יונו אותו, ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב בישובו של עולם, והשם ברוך הוא לשבת יצרו'.
הדברים ברורים לשכל הישר איך נשמור על חברה מתוקנת בו כל אחד רוצה לחיות אך לא בצורה הרוצה להשיג כל תאוותיו החומריות ללא התחשבות בזולת והדבר הזה יהיה הרס העולם ושמירתו הוא יישוב העולם.
אכן בעולם שאינו עדיין מתוקן כל אחד רוצה לנגוס בחברו ולהרוויח כמה שיותר ועל כן נוצר אשליה שדרך העולם הוא להיות רמאי, אך אנו בני ישראל מאמינים ויודעים שפרנסה היא מן השמים ואם הקב"ה רוצה שתתעשר הוא כבר ידאג לכך ולא ע"י רמיסתו של חברו על ידו. הקב"ה ידע כבר לגלגל את העניינים לפי רצונו. וכל אחד מישראל צריך לחשוב לא רק איך הוא ירוויח אלא איך גם חבירו ירוויח.
וכן כותב במפורש מהר"ם אלשיך (כאן):
'אך יאמר, כי תמכרו יהיה באופן שלא תמכור לו רק דבר שגם ירויח בו הקונה אם גם הוא קונה למכור. וזהו וכי תמכרו ממכר, כלומר יהיה גם כן ממכר לעמיתך שיהיה לו לממכר ולא להניחו בטל על כי אין בו עוד ריוח'
לפי מהר"ם אלשיך גם חברך שיקנה סחורה זו צריך להרוויח. תחשוב גם עליו, ואמנם חז"ל הדריכות את האדם מלהיות סוחר מפני שמצוי שם הרבה רמאות, אך אנו יודעים על הרבה ת"ח[13] וצדיקים שהיו סוחרים, כלומר אין מחוייב הדבר להיות כזה.
המסר שלמדנו מפרשתנו הוא שכדי לחיות בתור חברה מתוקנת עלינו לצאת מהראיה הפרטית של כל אחד ואחד מאתנו ולחשוב ככלל איך להועיל אחד לשני לצאת מהראיה התאוותנית האוכלת את החברה בו כל אחד מחפש איך להשיג מהשני כמה שיכול אלא הפוך. במצבים מסוימים חובה עלינו אולי אף תוך כדי הפסד כספי שלנו לתמוך באחינו ולעזור[14] ובפרט לאלו הקרובים אל ה' במיוחד כיראי ה' וכת"ח ובכך נקיים את מחשבתו ש הקב"ה שנחיה כאומה אחת מתוך אהבה ואחוה שלום וריעות.
שבת שלום ומבורך!
--------
[1] קידושין סוף המסכת.
[2] הגוים.
[3] הביא שיש דוקא לקנות מישראל. לא ברור מדוע לא הביא שיש גם למכור לישראל
[4] איסור לצער אדם מישראל בדברים.
[5] ואולי מפאת החשש ממי שקצת יסתכסך עם חבירו ימצא לו מצוות שאינו מקיימם ויבוא לומר שאינו מצווה לתמוך בו כלכלית.
[6] והמקור בתלמוד הינו בב"ב (כב.) במעשה דרב דימי מנהרדעא.
[7] תרגום: זה שכתוב.
[8] הכא נמי, תרגום: כאן גם כן.
[9] וישנה ראיה לכך מדברי רב יוסף במסכת שבועות לענין דין לת"ח שאף הובא בהלכה זו ברמב"ם.
[10] וכן כתב (שם) הנצי"ב בהעמק דבר.
[11] תרגום: שישית.
[12] סכום הכסף.
[13] בעל הלכות גדולות רבי שמעון קיירא מחכמי הגאונים, או רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי מחכמי האחרונים, ועוד הרבה.
[14] ובוודאי שלא לתמוך באלו הרוצים השמדתנו...
Comments